<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף ל:</h2>
וצורבא מירבנן דידע ליה שהדותא לעם הארץ קמי דיאנא דבציר מיניה וזילא ביה מילתא למיזל אשהודי לא ניזיל והני מילי בממונא אבל באיסורא ניזיל נשהיד.
<h2>דף לו.</h2>
אמ' ר' אלעזר לאו שבועה הין שבועה, לאו שבועה מנא לן דכתי' [בראשית ח'] לא אוסיף לקלל עוד את האדמה וכתי' [ישעיה נ"ד] כי מי נח זאת לי, הין שבועה מנא לן אי נימא מדכתי' [דברים ל"ג] אין כאל ישורון ההוא לאו הוא, אילא סברא הוא מדלאו שבועה הין נמי שבועה, אמ' ראבא והוא דאמ' לאו לאו הוא דאמ' הין הין דכתי' לא אוסיף לקלל עוד את האדמה וכתי' ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ.
<h2>דף לח:</h2>
והילכתא טענו כלים וקרקעות הודה לו בכילים פטור הודה במיקצת הכילים חייב אף על הקרקעות, הודה בקרקעות או במיקצת הקרקעות פטור טענו חטים והודה בשעורים רבן גמליאל מחייב, והילכתא כרבן גמליאל.
אמ' רב פפא האיי דיאנא דאשבע בתפילין נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר, ואמ' ראבא האיי דיאנא דאשבע בייי אלהי ישראל נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר והילכתא כוותיה דראבא ולית הילכתא כותיה דרב פפא, הילכתא כוותיה דראבא דהא לא נקיט ולא מידי בידיה ולית הילכתא כוותיה דרב פפא דהא נקיט חיפצא בעולם בידיה. שבועה מעומד תלמיד חכמים מיושב, שבועה בתורה תלמיד חכמים לכתחלה בתפלין.
<h2>דף לט.</h2>
מיד אמ' הריני נשבע העומדין זה לזה אומרין סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וג'. וכשמשביעין אתו אומרין לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אילא על דעתינו ועל דעת בית דין, וכין מציאנו כשהשביע משה את ישראל אמ' להם דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אילא על דעתי ועל דעת המקום שנ' [דברים כ"ט] כי את אשר ישנו פה וג', ואין לי אילא דורות העומדים על הר סיני דורות הבאים וגירים שעתידין להתגיר מניין תל' לו' ואת אשר איננו פה עמנו היום, ואין לי אילא מצות שניצטוו על הר סיני מצות שעתידות להיתחדש כגון מקרא מגילה מניין, תל' לו' [אסתר ט'] קיימו וקיביל היהודים קימו מה שקיבלו כבר.
<h2>דף מ:</h2>
וכי קא אמרינן הודה מיקצת הטענה ישבע היכא דאודי ממין הטענה אבל טענו חטים והודה לו בשעורים פטור, דאמ' רב ענן אמ' שמואל טענו חטים וקדם והודה לו בשעורים אם כמערים חיב אם כמתכוין פטור, ואמ' רב ענן אמ' שמואל טענו שתי מחטין וקדם והודה לו באחת מהן חייב לכך יצאו כלים למשהן.
מנה לי בידך אין לך בידי פטור. אמ' רב נהמן משביעין אתו שבועת היסית מאי שבועת הסית דרמו רבנן עליה שבועה, ומאי איכא בין שבועה דאוריתא לשבועה דרבנן איכא ביניהו למיפך שבועה דאוריתא לא הפכינן דרבנן הפכינן, אי אמא נישתבע מלוה ונישקול הפכינן שבועה עליה, ומאי שנא מההוא דאטמין [סנהדרין כ"ט ע"ב] ליה שהדי לחבריה בכילתא ואמ' ליה מנה לי בידך ואמ' ליה אין ואמ' ליה עירי ושכבי להוו עלך שהדי ואמ' ליה לא ואמרינן כיון דאמר ליה לא ולא כלום ופטור דמצי אמר ליה משטה אני בך, התם נמי מאי פטור פטור מלשלם אבל שבועה מיהת מחיבינן ליה, ולאפוקי מיניה ממונא אי אמ' ליהו אתם עידי מפקינן מיניה ממונא ואי לא לא, כרבי חייה בר אבה דאמ' רבי חייה בר אבה אמ' ר' יוחנן וצריך שיאמר להם אתם עדי.
כי הוא זה, אמ' ר' חייה בר יוסף עירוב פרשיות כתוב כן (וכתיב) [וכי כתיב] זה במלוה הוא דכתי', מאי שנא מלוה כידראבא דאמ' ראבא מפני מה אמרה תורה מודה מיקצת טענה ישבע חזקה אין אדם מיעיז פניו בפני בעל חובו, והאיי בכוליה באעי דליכפריה והאיי דלא קא כפר שאין אדם מיעיז פניו בפני בעל חובו, וכוליה באעי דלודי ליה ושמוטי הוא קא משמיט נפשיה הולכך רמא רחמנא עליה שבועה כהיכי דלודי, דאוריתא עד דמודי במיקצת טענה דאית לך גבאי מניהו לא מישתבע אבל אמ' ליה פרעתיך כל דאית לך שבועה מדרבנן חזקה אין אדם תובע אילא אם כין יש לו, אדראבה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאיי באעי דלודי ליה וסבר תבע ליה בכוליה הולכך רמו רבנן עליה שבועה כהיכי דליפרוש, ומימאי דמממון לא פריש ומשבועה פאריש אמ' רב שישא בריה דרב אידי [ב"מ ו' ע"א] פרשי אינשי מיספיק שבועה ולא פרשי אינשי מיספיק ממונא, מאי טעמא האיי איפשר בהחזרה האיי לא איפשר בהחזרה.
<h2>דף מא.</h2>
יתומים שהוציאו שטר חוב על אחירים ואמרו להן ליתומים פרוע הוא ואפילו צוה אביהם שאינו פרוע והן אומרין פרוע נישבעין שפרוע הוא, דכיון דהילכתא כידרב פפא דמאן דמפיק שטרא אחבריה ואמ' ליה פריעא הוא אמרינן למלוה אישתבע השתא דליתיה למלוה משתבע לווה, ואם רצה לווה מישתבעי יתמי שבועת יורשין ושקלי. היתומים שאמרו שמענו מאבינו שהיה נושה בראובן מנה אפילו שבועה על ראובן ליכא עד שיצוה אימור שמה להשביע את בניו.
<h2>דף מב:</h2>
מ'ת'. ואילו דברים שאין נישבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות, מנא הני מילי דתנו רבנן [שמות כ"ב] על כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה על שלמה פרט על כל אבידה אשר יאמר חזר וכלל, כלל פרט וכלל אין אתה דן אילא כעין הפרט מה פרט המפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטיל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאין מיטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שמיטלטלין אין גופן ממון.
<h2>דף מו.</h2>
אמ' רב נהמן האיי מאן דנקיט נרגא ואמר איזיל איקטליה לדיקלא דפלניא ואישתכח דקטיל שדי, לא אמרינן דהוא קטליה מאי טעמיה דעביד איניש דגזים ולא עביד.
<h2>דף מח.</h2>
והילכתא הבא ליפרע מינכסי יתומים לא יפרע אילא בשבועה וכין היתומים מן היתומים לא יפרעו אילא בשבועה.
יתומים דאיחייב אבוהו שבועה ומת ולא נישבע לא מיחיבינן יתמי לאישתבועי במקום אביהם לפי שאין אדם מוריש שבועה לבניו, ומאן דמחייב שבועתא ליתמי עד דגדלין יתמי לא מישתבע.
<h2>דף מח:</h2>
מיאנזיגאן. מיאנזיגאן היכי דאמי כגון דקנו מן בעלי דינין כל מאי דפסקינן עליכון בין לזכות בין לחובה מקבלתון עליכון ופסקו עליהון מאי דפסקו, אי פסקו מדינא דאוריתא או מדרבנן ובטעמא דרבנן אמרי מאי דפסקו לא מצו בעלי דינין למהדר בחד מניהו ואפילו בשודא דדיאני פסקו כי הא דאמרינן האיי דיאנא דעבד כר' אלעזר עבד דעבד כרב ושמואל עבד כיון דקא אמרינן כפלוני קא אמרינן דלא מצו בעלי דינין למיהדר בהדדי, אבל ודאי פסקו דינא דלאו דאוריתא ולאו דרבנן אילא מדעתיהו הוא דחזו הדרין בעלי דינין וקיניניהו לא קיניאנא.
